ביטחון, חברה והחלטות של החיים

לפני כשנתיים, ממש אחרי תקופת הלחימה הראשונה שהחלה ב 7 באוקטובר, פנו אליי זוג מקסים רותי ומנחם (השמות בדויים). הם היו בשנות השבעים לחייהם (רותי בת 74 ומנחם בן 76), גרו עשרות שנים באותה דירה ישנה בהרצליה. דירה מלאה בזיכרונות, תמונות של הילדים והנכדים, וסלון שבו נערכו אינספור ארוחות שישי.
אבל אותה תקופה של אזעקות וטילים שינתה אצלם משהו.
הבניין שלהם נבנה לפני עשרות שנים בלי ממ״ד ובלי מרחב מוגן (מיועד לפינוי בינוי שנים אך לא התקדם הענייין). בכל פעם שנשמעה אזעקה, הם היו צריכים לרדת למקלט של הבניין הסמוך. לפעמים באמצע הלילה. לפעמים תוך שניות ספורות.
רותי סיפרה לי:
“בגיל שלנו כבר לא תמיד מספיקים לרדת למקלט בזמן. לפעמים פשוט נשארים בבית ומתפללים שהכול יעבור בשלום.”
וזו בדיוק הנקודה החשובה ביותר בגיל השלישי, הביטחון הפיזי הופך להיות צורך ממשי ולא רק תחושה.
בדיורים המוגנים ממ״ד בדירה או לפחות מרחב מוגן קומתי (ממ״ק) שנמצא במרחק צעדים ספורים מהדירה בבית הדיור המוגן. זה אולי נשמע כמו פרט טכני, אבל עבור אנשים מבוגרים זה הבדל עצום בין תחושת חרדה קיומית לתחושת ביטחון.
אבל הביטחון הוא רק חלק מהסיפור.
אחרי תקופת הקורונה, קרתה תופעה מעניינת מאוד: ביקוש גבוה מתמיד למעבר לדיור מוגן.
אנשים הבינו שלא רק ביטחון חשוב אלא גם חברה.
כשנמצאים בבית לבד ימים שלמים, במיוחד בתקופות מתוחות שבהן פחות יוצאים החוצה, הבדידות יכולה להיות קשה. בדיור מוגן יש חברים וחברות, פעילויות, הרצאות, ארוחות משותפות, וחיי קהילה אמיתיים.
כמה חודשים אחרי המעבר שלהם, פגשתי שוב את רותי ומנחם.
רותי חייכה ואמרה לי:
“אנחנו מרגישים שחזרנו לחיות. יש עם מי לשתות קפה בבוקר, יש הרצאות בערב, וכשיש אזעקה אנחנו פשוט נכנסים למרחב המוגן שבקומה. זה נותן שקט נפשי.”
לפעמים החלטות משפטיות או כלכליות הן בעצם החלטות על איכות החיים.
והשבת הזאת מזכירה לי משהו חשוב:
בכל גיל אנחנו צריכים שלושה דברים בסיסיים ביטחון, קהילה ושקט נפשי.
וכששלושת הדברים האלה נפגשים החיים נעשים הרבה יותר רגועים.
שתהיה שבת שקטה, שבת של שלום ובריאות לכולנו 

שירי וייס, עו״ד ונוטריון, בעלת ניסיון של מעל 20 שנים בתחום הגיל השלישי שמלווה משפטית את הכניסה לדיור מוגן