עיר 15 הדקות

עיר 15 הדקות היא מונח שמתאר ערים או אזורים שכונתיים בהם התושב יכול למצוא את כל השירותים שהוא זקוק להם ממש קרוב לבית וללא צורך בנסיעה ברכב.

באזורים אלו, השימוש ברכב יהיה מופחת ואף אסור. ההתניידות של התושבים תתבצע בהליכה רגלית או בשימוש באופניים. תחבורה ציבורית עשויה להתקבל בחלק מהאזורים כ"הרע במיעוטו" אך השאיפה היא שגם התחבורה הציבורית לא תהיה חלק מהנוף של האזור.

מה היתרונות? בראש ובראשונה הפחתה משמעותית בזיהום האויר ועלייה באיכות החיים של התושבים שתבוא לידי ביטוי באוויר נקי יותר, חיסכון בזמני נסיעות, חיסכון בהוצאות רכב וגם בניצול השטחים באזור שהיו מיועדים לכבישים או חניות לטובת שטחים ציבוריים, מרכזים שכונתיים תוססים או מרחבים פתוחים.

פתרון זה כבר הוצע לפני מספר שנים אך תפס תאוצה במהלך תקופת הקורונה. הסגרים הובילו לכך שכבישים עירוניים הפכו למדרחוב או שטחים עירוניים פתוחים, והם נשארו כאלה גם כשהסגרים הוסרו. כתוצאה מכך, הציבור הבין כמה יעיל ונוח להתנהל כשהכל קרוב לבית- אזור שמשלב יחד מגורים, מסחר ובילוי.

תופעת ערי 15 הדקות תפסה תאוצה בעולם וניתן למצוא ערים כאלו במדינות רבות ברחבי העולם לרבות ספרד, איטליה, אנגליה צרפת וארה"ב. ניתן להסיק מתהליך היישום של הערים הללו, שקל יותר לבצע את המעבר לעיר 15 דקות כאשר מדובר בערים ישנות בהשוואה לערים חדשות. זאת מפני שהערים הישנות תוכננו ונבנו מבלי שנדרשו להקצות שטחים לכלי רכב, בהשוואה לערים צעירות אשר תוכננו באופן שמפריד בין מקום המגורים לבין השירותים לתושב. בערים הצעירות, הייתה אף התנגדות של דיירים להימצאותן של חנויות בקרבת בתי מגוריהם- מה שמוכיח את המורכבות שתידרש על מנת שהתושבים יסתגלו למודל העירוני החדש.

אולם, הביקורת לא מסתכמת אך ורק בשל חוסר ההסתגלות, יש בעיות נוספות אותן נמנה על קצה המזלג:

1. יש הטוענים שערי 15 הדקות עשויות לגרום לנזק חברתי בדמות פערי אי השוויון. ההסבר לטענה הוא שבגלל חוסר הגישה לרכבים, תימנע ההגעה של תושבים מערים אחרות שמעמדם הכלכלי נמוך וכן, אותם אנשים לא יוכלו להרשות לעצמם לגור בדירות אלו בשל יוקר המחייה- מה שיעצים את הפערים בחברה. 
2. המכשול העיקרי בשכונות קומפקטיות הוא סוגיית התעסוקה. עם הצמיחה בשימוש בחללי עבודה משותפים ועבודה מהבית ניתן לראות איך מכשול זה נפתר אך הדבר מתייחס רק לפלח מסוים שיכול ליהנות מיתרון זה, ולא לכולם. כתוצאה מכך, יחריפו הפערים בין האנשים שגרים בשכונה ויכולים לעבוד מהבית (לרוב, הייטק או אנשים בעלי מעמד כלכלי גבוה) לאלה שנדרשים לעבודות פיזיות ויהיה עליהם לצאת מהאזור כדי להתפרנס. 
3. הדיירים בערי 15 הדקות יהוו כוח קנייה אוטונומי פנימי, וישרתו למעשה רק את המתגוררים בשכונות עצמן. בכך, יצטמצם משמעותית כוח הקנייה עבור העסקים שיימצאו בהן- מה שיהפוך את חלקם ללא כלכליים. 
4. בשכונות היוקרתיות, ניתן יהיה לצפות מחסור בדיירים שעוסקים במקצועות חיוניים כגון: שוטרים, רופאים, מורים וכו'. כמו כן, קיים ספק אם הוספת יחידות דיור ציבורי המיועדות לעובדים הללו הוא פתרון הולם או מספק דיו.

לסיכום, לעיר 15 הדקות יש פוטנציאל גדול לפתור בעיות מהותיות, אך ספק אם המודל מספיק מלוטש כדי להתמודד עם הביקורות שמנגד. כך או כך, ייתכן מאוד שנראה עוד ועוד ערים מנסות את המודל העירוני החדשני, ויהיה מעניין לעקוב כיצד התהליך מתפתח.