דן שילון על כישלונות, חברויות ומה שהוא כבר אמר לילדים שלו

שבכל תפקידי הניהול שלו בתקשורת הוא לא קידם נשים אל מול המצלמה. הוא כותב על כך בספר האוטוביוגרפי שעומד לצאת.

לא. הוא אומר שיש לו מודעות לגיל ושהוא חושב על זה לפעמים, אבל לא מתעסק בזה בוקר ולילה.

חלק מהחברים הלכו לעולמם, כמו חיים יבין, וחלק נשארו עשרות שנים, כמו ירון לונדון, חבר מגן הילדים. גם המעברים בין מקומות מגורים שינו את החברויות.

דן מספר שאמר לילדיו פעם אחת איך הוא רוצה שתיראה ההלוויה שלו, ויש לו גם מסמך, אבל פרטי ההלוויה לא כתובים בו. שירי שואלת אותו על העניין מהזווית של עורכת דין, ובקבוצת ה־WhatsApp אפשר לשאול אותה איך מסדרים רצונות כאלה.

דן מספר שנוצר בינו לבין המטפל שלו "קליק" מהרגע הראשון, ושהמטפל יודע לשמור על הפרטיות שלו.